טקס נשים מתוך 'הרמונ יה'

טקס נשים מתוך 'הרמונ יה'

מוקדש לזכרה של שרה פנקר, שהכרתי דרך האמנות שלה

איור לטקס ריקוד נשים בחיתוך

…ממקום המסתור שלה, מאחורי המעקה הכסוף המעוטר ערבסקות מורכבות בטורקיז, ספרה שולה את הנשים העירומות שהתגודדו סביב הבריכה המתומנת: שלוש עשרה. מעל לבריכה, שנראתה כאמבטיה שקופה, היתמרו עננים לבנבנים, כאילו מימיה רותחים ומעלים קיטור. אבל לא ייתכן, חשבה שולה, הרי השלוש בִּפְנִים היו מתבשלות!

מתחת לבריכה היה מגש עגול ענק, שקוף אף הוא, שהבריכה היתה מונחת עליו כמו עוגת יומולדת, ומשוליו השתלשלו עשרות פעמוני כסף קטנים. המגש היה מחובר בציר לרצפה וחג ללא הרף, פעם בכיוון השעון ופעם נגדו. מי הבריכה געשו קלות בקצב סיבוב המגש, והפעמונים הקטנים ליוו כל תנועה שלו במוסיקה.

כשעמדה מרחוק לא הבחינה בהם, אבל עכשיו, כשהתקרבה, ראתה שולה בין הנשים העירומות תאומים סיאמיים, מחוברים זה לזה בגבם. השאלה הראשונה שעלתה בדעתה היתה איך הם הולכים? הצידה, כמו סרטן? כל פעם בכיוון אחר? מי קובע לאיזה כיוון? כששמו לב שהיא מסתכלת עליהם, הפנו אליה יחד את ראשיהם ושלחו לשון. זה היה מדהים. כמו ראש כפול עם ארבע עיניים אחת ירוקה מימין, שתיים כחולות באמצע ועוד ירוקה משמאל.

שערם, מתולתל מאוד וזהוב, גלש על כתפיהם העגלגלות. אלמלא מומם הנורא ועיניהם המשונות, וכמובן גילם, היו יכולים בקלות להיות מודלים לציורים של מלאכים או קופידונים, מהסוג שמוכרים בתחנה המרכזית. שולה מָלאה חמלה. היא הניחה את ידיה על לחייהם השמנמנות, כף על כל תאום, והם נצמדו ברכות לידיה ועיניהם הבריקו מדמעות. גם שולה בכתה בלב, אבל אליהם העמידה פנים שמחות וחייכה ישר לעיניהם הכחולות.

"אני יכין" אמר הימני, "ואני בועז" אמר השמאלי, "אבל פה קוראים לנו קצר ולעניין" אמרו שניהם יחד וצחקו ויכין אמר: "זה תמיד קורה לנו, המקהלה, כשאנחנו מסתכלים לאותו כיוון," ובועז אמר: "אבל אפשר גם לדבר איתנו כל אחד בנפרד, כל אחד בכיוון שלו. אנחנו פתוחים לשיחות ולסודות אישיים."

פוקסיה עברה בין הנשים ולחשה משהו לכל אחת בנפרד, ואחר כך נעלמה אל תוך הקיר ממול וחזרה אחרי דקות אחדות ועמדה ליד הקיר. לפתע החלו נשים עירומות לצאת מהקיר, המון נשים, והן הצטרפו לנוכחות והסתדרו כולן יחד בשורה עקומה כגל.

פוקסיה נגעה במתג סמוי על הקיר ובבת אחת נמלא החלל באורם של כדורי זהב שהחלו להסתובב על התקרה כמו מנורות קישוט של אלף אולמי חתונה. צללי זהב נזרקו בכל, הבריכה השקופה המשיכה לחוג על צירה ומימיה זהב, וגופיהן של הנשים מלאו כתמי זהב והן החלו לנוע כל כך לאט, שבהתחלה חשבה שולה שמשהו לא בסדר בעיניים שלה, כי ריצוד הזהב על גופיהן של הנשים נראה כאחיזת עיניים. "הן רוקדות" לחש בועז ויכין הוסיף – "גם את תשתתפי," ואז הגישה שולה כמכושפת את החצוצרה אל פיה, והזרימה לתוכה את הוואלס מהסרט 'מְגַדֵּל הדבורים' (https://www.youtube.com/watch?v=y-UtUDQi4aY).

גל הנשים התפוגג וכל אחת מהן הפכה להיות בעצמה גל. הן נעו בעיניים עצומות, סובבות אישה את עצמה וידיהן ארוכות ומעופפות אחרי גופן ושדיהן מתנועעים לאט וברכות וכתמי הזהב לעתים עוקבים אחריהן ולעתים הן עוקבות אחרי כתמי הזהב. כפות רגליהן היו פשוקות מעט ויציבות מאוד וכיוונו בעדינות ובמיומנות זוג זוג את הגוף המוזהב שמעליו, מאוד במתינות כביכול, אך תחושת הדבקות הלכה והתעצמה והפכה את תנועתן המתונה למשהו קרוב מאוד למעוף דק בין הרצפה לכף הרגל.

כמה בקלות נזרמה המנגינה הזאת, ששולה כל כך אוהבת, נשזרה כמנוף בין המחוללות והניפה עוד ועוד אל על את גלי הגופים עד שנדמה שהקירות נעלמו והן כולן מצויות בשמים זהובים. ובתוך המופלא ראתה שולה פתאום את יכין ובועז רוקדים והמנגינה נשארה תלויה על התו האחרון ופסקה, וכדורי הזהב המשיכו חרש לחוג.

©שושי שמיר, מתוך 'הרמונ יה', רומן בכתובים

איור: שרה פנקר, רקדניות ההרמון, קטע מציור

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“טקס נשים מתוך 'הרמונ יה'

  1. (ilana shzor (sugavker

    מאוד התרגשתי לראות את הציור של אחותי שרה, מלווה טקסט כל כך נשי. אכן הציורים הם השראה והטקסט בפני עצמו מעיף אל מחוזות אחרים, וקצת מתעתע.
    בהצלחה רבה.
    אילנה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s