לידה פנימה

שכבתי במיטה וכבר כמעט נרדמתי, ואז הרגשתי שמישהו דוחף את הגב שלי, כאילו מנסה לפלס לו דרך במיטה ביני ובין בן זוגי. לא צריך לדחוף, מלמלתי, אבל זה המשיך, ואחרי כמה שניות המישהו הגיע לכרית שלי והתיישב עליה מעל לראש שלי. הסתכלתי אחורה וראיתי את שי, בערך בן שמונה, בתספורת הפוני הבלונדינית שלו, לובש את פיג'מת הפלנל שאמא שלי תפרה לו מהפיג'מה פלנל הישנה של אבא שלי, פסים בירוק ולבן, מאוד דהוי ורך.

הכפתורים של החולצה היו פתוחים, ויכולתי לראות את שרירי החזה הקטנים שלו ואת כפתור הטבור שלו. העברתי את הידיים אחורה אל הכרית ומשכתי אותו אלי, ואז הושבתי אותו על הבטן שלי. ידעתי שהוא מת, אבל כששמתי יד על הלחי העגלגלה והוורודה שלו היא הייתה חמימה וחלקה, וכשהחזקתי אותו מתחת לחולצת הפיג'מה שלו החזה שלו היה חמים וחלק, והוא נשם מתחת לידיים שלי וכולי התמוגגתי. אבל אז שמתי לב שהוא זז באי נוחות, והוא התחיל להתלונן שאני מסתירה לו.

מזווית עיני הימנית ראיתי את החלון. אשה צעירה ויפה נשענה על הקיר ממש ליד החלון. היא נראתה כמו דמות מקלף טארוט. היא לבשה שמלה לבנה ארוכה, ופרחים ססגוניים היו שזורים כמו נחש–פרחים סביב השמלה הלבנה שלה. היה לה שיער שחור ארוך ועל ראשה היה זר של פרחים ססגוניים, כמו אלה שעל השמלה. היא לא הסתכלה עלי. מבטה היה מופנה לצד השני.

הבנתי שהוא נאבק כדי לראות אותה. הנחתי את הידיים שלי על הראש שלו ואמרתי לו: אתה לא צריך להתאמץ כל כך. עכשיו אתה יכול לראות כל דבר מכל מקום. המשכתי להתבונן באשה הצעירה בעיניים כמעט עצומות. דחפתי בעדינות את ראשו של שי, והרגשתי את גופו הקטן נכנס לאט לאט אל מתחת לעורי.

ראיתי עשן לבנבן רוקד לכיוון החלון דרך כתר הפרחים של האשה. אז כבר הבנתי שהכתר הוא לוכד החלומות שהיה תלוי על חלוני. עכשיו כבר הרגשתי רק את ראשו העגלגל של שי נע מתחת לעורי, כמו תנועות של עובר. מחולו של העשן הלבנבן הלך והתעצם ואיתו הלכה ודהתה דמותה של האשה עד שנמוגה החוצה ושי נמוג פנימה.

נשארתי במיטה עוד כמה רגעים ואז קמתי מלאת פליאה, ובלי טיפת עצב. זה מה שקרה לי בערך שנה אחרי ששי מת. הוא היה כמעט בן 23. אומרים לי שזה חלום. אני יודעת שלא.

©שושי שמיר